Two Entirely Different Kinds of Tzedaka

In Selichos we say

לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך

How is chesed different than maasim?  Aren’t chasadim maasim?
R Ahron answers that it means “we are not entitled to ask for chesed from Hashem (as Moshe Rabbeinu did in Va'eschanan,) and we haven't done maasim tovim.”

(I don't have my MRA here, so I don't know how he explains what it means to "not be on the madreigah to even ask for chesed," since chesed by nature is not something you have to earn.)

Reb Moshe in the new Kol Rom on Rosh Hashannah page 193 says:

.... תמוה מה הכוונה "לא בחסד" שבודאי אין לומר שהפירוש הוא שאינו רוצה חסד מהקב"ה, דהרי אדרבה הוא מבקש אח"כ רחמים ממנו.

Ella mai, it means he is not coming to ask for schar on the basis of Chesed that he did, but then what's the difference betweenלא בחסד and לא במעשים? Chesed obviously means a maaseh chesed, so it's also a maaseh.

R Moshe answers that chesed means making yourself into a Baal Chesed, into a person that really loves the poor and weak and sincerely desires to help them, מה שהאדם עצמו נעשה "בעל חסד".   A Baal Chesed doesn't have to overcome his stinginess when he gives Tzedaka- he has to think carefully about when he is required to limit his desire to help others. Just for making yourself into a baal chesed, you have something to ask the Ribono shel Olam for rachamim. Maasim, on the other hand, are the acts of goodness we do because we know we are obligated to do them.  So it means "We cannot claim the ultimate achievement, that we have changed ourselves into Baalei Chesed, and we cannot even say that we have fulfilled our basic duty to help the poor because we are obligated to do so.

Along these lines, I saw a fascinating Sefer haIkkarim, brought by the Avnei Miluim, and others who were mechavein to the Baal haIkkarim, who say that all the special schar for tzedaka is only for those who give tzedaka with love and know that it is a privilege to give things away to the poor. If you give it because you have to, no brachos for you.

 The Avnei Miluim in 71:1 brings Tosfos in BB 8b:

Gemara, 

דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

Tosfos,

אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳) 

ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי 

ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' 

ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל]:

The Avnei Miluim says one answer from the Maharik,

ומהרי"ק כתב בשם רבינו אליהו דלא מקרי מתן שכרה בצדה כיון דלא כתי' בי' אריכות ימים

and then he says this interesting teretz based on the Sefer HaIkarim.

ולענ"ד נראה לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על הגוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך בתתך לו שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ולא קאי על נתן תתן ע"ש, וא"כ א"ש דכופין על הצדקה ומשום דכיון דאינו נותן ברצון א"כ אין כאן טוב לבב והכפיי' היא על הנתינה לבדה ובנתינה לחודה ליכא מתן שכרה בצדה

The words of the Baal HaIkarim are in מאמר ג' פרק ל'ג א.  Another link - here. 

הדבר הנותן שלמות אל המצוה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה הוא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפעל האחד בעצמו כשיעשה בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעצבון יקרא פחיתות, וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המדות לאריסטו, כי הנדיב כשיעשה פעל הנדיבות והוא שמח בפעל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעצבון יקרא פחיתות. וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.

 The Mishna l'melech and the Minchas Chinuch both came up with the idea independently and were mechaven to the Ikarim and to the Avnei Miluim. But one has more courage. 

In Avadim 3:14 the Mishna L'melech says

ועוד היה נ"ל חילוק אחר דאפשר דאין המתן שכר דהענקה אלא על מה שלא יקשה בעיניו אלא שמעניק בלב טוב ובנפש חפצה ואם אינו מעניק לו בלב טוב זהו עונשו שלא יהיה מבורך מה' אבל על הענקה עצמה לא שמענו לא עונש ולא שכר ולפי זה כייפינן ליה וזה היה נ"ל חילוק נכון אלא דקשיא לי צדקה דהתם נמי כתיב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה וגו' וא"כ נימא דהמתן שכר לא קאי אלא על לא ירע לבבך אבל על הצדקה עצמה ליכא מתן שכר ומש"ה אכפייה רבא

so, oddly, he says the teretz by haanaka, but says it can't be, because then it would answer Tosfos by Tzedaka. Which is what the Avnei Miluim wants to do.

The Minchas Chinuch in 479 also came up with it independently, but prefaces it with לולא דברי....

He says

והנה אם כופין על מצוה זו כמו על שאר מצות כגון לולב וכו' דמכין אותו עד שת"נ דעת הרמב"ם והרבה ראשונים דכופין אך הקושי' הא הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה וכל מ"ע שמ"ש בצדה אין כופין ותירצו דאיכא לאוין לא תאמץ וכו' וזה כמבואר בתוס' כ"פ בחולין וב"ב ובכתובות גבי רבא דאכפי' לר"נ והתוס' תירצו עוד תירוצים דבאמת אין כופין ואכפי' בדברים או רשות ביד ב"ד או הי' קיצותא דמתא ועיין בב"י סי' רמ"ח דהכריע דכופין דכן דעת רוב הראשונים. ולולי דברי רבותינו הראשונים שכולם תפסו במושלם דצדקה הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה איני מבין דכתיב בפסוק נתן תתן וכו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל וגו' יברכך אם כן אפשר דמתן שכר קאי על טובת הלב אבל על עיקר הצדקה אינו מבואר המתן שכר כלל.

 

Zaitegeh Zachen: 

The Ikarim says that ולא ירע לבבך is not a lav. It is a condition for the Bracha. 

The Ramban, on the other hand, learns that it's a lav- if you give tzedaka, but grudgingly and wishing you didn't have to give it to him, you are over a lav. In his שכחת הלאוין  he says

המצוה הי"ז. שנמנענו גם כן שלא יחר בעינינו בתתנו צדקה לעניים ולא נתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו. אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו לפי שהוא יתברך ישלם לנו הכל בכמה כפלים. והוא אמרו יתברך: 'נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה י"י אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך'. וזה גם כן זכרו בעל ההלכות.

The Rambam also says that it is a lav, but only if he doesn't give the money.  Rambam Shmitah 9:30,

מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה, שמא יתאחר החוב שלו וישמט, עבר בלא תעשה, שנאמר השמר לך פן יהיה דבר וגו'. וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין, שנאמר השמר לך פן וגו', וכל מקום שנאמר השמר, או פן, או אל, הרי זה מצות לא תעשה. והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו, וקראתו בליעל, והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן, שנאמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'.

It would be fine if the yesod of  the Ikarim were incompatible with the Rambam by Get Me'usah, but I don't think that is true. According to the Rambam by  ( גירושין ב:כ  from Kiddushin 50a)

שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחיב בו מן התורה לעשותו כגון מי שהכה עד שמכר או עד שנתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עברה והכה עד שעשה דבר שחיב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העברות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.

the concept of giving tzedaka unwillingly is self contradictory. Once  you twist his arm, and he grudgingly writes a check (רוצה אני), the act is interpreted as being willing, and not under duress. All you did was to free him from the clutches of his Yetzer Hara and allow his true self to express itself. If it's willing, then he gets the bracha. Does that mean that the shitta of the Ikkarim is fundamentally incompatible with the Rambam, because once you force him to give, he is giving happily? No.

The Rambam never said that if you force a man to do what he is chayav to do that he is happy about it. Willing, yes. Happy, not necessarily.

The Ikarim is not like Rashi, and probably not like the Sifri.

Rashi Devarim 24:19 by שכחה:

למען יברכך. וְאַעַ"פִּ שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן, קַ"וָ לָעוֹשֶׂה בְמִתְכַּוֵּן. אֱמֹר מֵעַתָּה נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ — הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ

The Sifri:

אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה

According to Rashi and the Sifri, the bracha is for the metziyus of the poor person receiving it, even if you don't know that he got it.

According to the Ikkarim, if he doesn't give the tzedaka with simcha, he does not get the unique schar of tzedaka.  The Ikarim says הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.. To me, that means that the schar is for the simcha. In most cases, it's a binary between simcha and ro'a leiv, so ro'a leiv means no simcha. But the same is true for inadvertent. There is no simcha, and no reason for the special bracha. That's the whole point of the Ikarim, that it is the simcha that is the תכלית המכוון.

Just a Passuk in Ashrei. (updated and reposted)

originally posted in '23. Updated and edited, so it deserved re-posting. It is timely because we begin Selichos with Ashrei.

The question is, what does it mean קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת.  If it is limited to אשר יקראהו באמת, then it is not לְכָל קֹרְאָיו.  

Wouldn't the passuk make more sense if it just said  קרוב ה' לכל אשר יקראהו באמת?

(Another question is, what is this באמת? What is this key to successful tefilla? That is the subject of a future post.) 

Here is a list of the approaches discussed below.

1. Medrash Eicha- "לכל" is not all-inclusive, and it is understood that there are limits. 

2. Malbim- one is tefilla מיראה and the other is מאהבה.

3. Radak- Everyone! Jew and Gentile, Breslever and Kelmer, saint and sinner. But only if it is sincere.

4. Baal HaTanya/Mezritscher Maggid/Reb Yosef Ber- there is a category of tefilla, and a category of tefilla with Torah. Similar to the Malbim.

5.  Reb Yitzchok Blazer- tefilla is heard and answered, but the answer is given in accordance to Hashem's plan. Emes is a description of the response to tefilla. There are variations on this, but that's what I think he means.

6. Chiddushei HaRim/Sfas Emes- the tefilla of the average man is only granted entry when it is elevated by the tefilla of the Rebbe.

7. Commenter Menachem said דער קשה פאנגט זאח נישט אן. He said the word "כל" doesn't mean all. It means generally. He said this is so because the Gemara says אין למדים מן הכללות. I thought he was just goofing around. Then I remembered that Reb Akiva Eiger brings from the Rama miPano like him, joke's on me. It's not a 100% tzushtell, but it's enough to support the suggestion. This is similar to the Medrash Eicha.

8. Again from Menachem quoting the Chida- Kol means teshuva for previous years. B'emes means only during Aseres Yemei Teshuva. I suspect that this is a darshan's asmachta, what one would say when you need a passuk to support an important message.

Medrash Eicha  shows that this form is found in six places in Tanach.  This one is on Eicha 3:25, טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו.

(איכה ג') טוב ה' לקויו. יכול לכל? תלמוד לומר: לנפש תדרשנו. 

ודכוותיה: (תהלים ע"ג) אך טוב לישראל אלהים. יכול לכל? תלמוד לומר: לברי לבב. אלו שלבם ברור עליהם שאין בידן עון.

 ודכוותיה: (שם פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך. יכול לכל? תלמוד לומר: מסלות בלבבם. אלו דשבילי אוריתא כבושין בלבהון. ודכוותיה: (שם קכ"ה) הטיבה ה' לטובים. יכול לכל? תלמוד לומר: ולישרים בלבותם. 

ודכוותיה: (שם קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו. יכול לכל? תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת. 

ודכוותיה: (מיכה ז') מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. יכול לכל? תלמוד לומר: לשארית נחלתו. 

So according to the Medrash, the end of the passuk tells you pshat in the beginning; "Kol" is not "everyone."  What bothers me is that in the six pesukim brought, only the one in Ashrei starts with "kol." So bishlema  לקויו and  לישראל  and אדם עוז לו בך and עובר על פשע, fine, that is not לכל. But the passuk in Ashrei says לכל קוראיו. How can you say  "...יכול לכל, תלמוד לומר"  that you might think it's lechol? It actually says לכל!

The Malbim says that the passuk tells us about two types of avodah: Chol is those who do avodah mei'yirah, and Be'emes is those who do avodah mei'ahavah, and the pesukim that follow describe how Hashem's relationship with them differs. This means that there is an implied conjunctive adverb - X; and also Y.

145:18

קרוב, מביא עוד ראיה על ההשגחה ממה שהוא קרוב לכל קוראיו בתפלה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מ"מ יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א, כי ...

145:19

(יט-כ)  ... רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע, ואז ויושיעם, רק אחר ששועו לישועה. אבל שומר ה' את כל אוהביו, את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק, זאת שנית שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה:

The Radak has a pshat that I find most structurally convincing - the chol is to include a category, a cohort, that one might think that their tefilla is disdained. Then, after saying that Hashem does listen to their tefillos too, the passuk goes on to say that tefillah, no matter whose, requires emes. The Radak's Chol is gentiles; "all" means "no matter what nation they are-" tefilla is not limited to Jews. But no matter who it is, tefilla requires emes.

מאיזה עם שיהיה ובלבד שיקראוהו באמת שפיו ולבו שוים:

(דהיינו הרישא באה לרבות שזה מכל העמים).

Here is what the Baal HaTanya says, end of perek 37.

והנה, המשכה והארה זו, שהאדם ממשיך ומאיר מהארת אור אין-סוף ברוך הוא על נפשו ועל נפשות כל ישראל, היא השכינה, כנסת ישראל, מקור כל נשמות ישראל, כמו שיתבאר לקמן, ע"י עסק התורה נקראת בלשון קריאה, "קורא בתורה", פירוש, שעל-ידי עסק התורה קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול, כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו, וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצווותא חדא ולא ליפרד ממנו ולישאר יחידי ח"ו.

וזהו שכתוב (תהלים קמה יח): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", ואין אמת אלא תורה, דהיינו שקורא להקב"ה על-ידי התורה דוקא, לאפוקי מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק כך "אבא! אבא!", וכמו שקובל עליו הנביא (ישעיהו סד ו): "ואין קורא בשמך כו'", וכמו שנכתב במקום אחר.

ומזה יתבונן המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בשעת עסק התורה, כמו שנכתב לעיל.

The way the Mezritcher Magid [סו"ס קעב (מלכות וז"א)] says a similar explanation, that there is keriyah, which is tefillah, and there is keriah with "emes," i.e., Torah. Both have an effect, but they work in different ways. So the end of the passuk is not modifying the beginning. There is a colon after Karov Hashem, and two disparate types of keriyah are listed.  The two latter pshatim also assume a conjunctive adverb.

The Baal HaTanya and the Maggid both stem from the fundamental shittah that Torah is dveikus. I wonder how Reb Chaim Volozhiner would feel about this pshat in the passuk.

UPDATE 11/5/23

I just heard a speech by R Eliyahu Soloveichick at Landers in which he quotes his uncle bringing the passuk in Eicha  2:19

קוּמִי רֹנִּי (בליל) [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי

Pashtus, the passuk is talking about tefillah. But the Gemara in Tamid 32b says that it refers to limud haTorah. If a person learns with great devotion, with sweetness and song, it is nochach pnei Hashem, it will bring him close to Hakadosh Baruch Hu. 

תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה – שכינה כנגדו, שנאמר: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ (וגו׳)״.

The pashtus of the Gemara is straightforward, that this kind of limud hatorah that is called "rinah balayla," is especially great and brings you close the Hashem. But he says that we have to understand how this leads into the end of the passuk.

קוּמִי רֹנִּי בליל [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

What does limud hatorah have to do with raising up your hands for the life of your children? That is not Torah, that is Tefilla!  He says in the sefer Lzeicher Abba Mori that the conclusion is obvious. If one learns with devotion, it is a form of Tefillah.  It must be that this kind of limud haTorah is a form of Tefilla.

רינה של תורה בלילה היא תחליף לבקשת ספוגת דמעות.  וכי הקדוש ברוך הוא זקוק לתפילת צרכיו של אדם המבקש?

Torah learned with immersive devotion takes the place of the greatest tefilla.

Here is the drasha:

https://www.landertorah.com/shiur/14889/our-response-to-the-%D7%A2%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%94

Listen beginning at 10:16, the reference to the passuk in Eicha.

If so, I have to say that Rav Yosef Ber would 100% agree with the Baal Shem Tov's pshat in the passuk in Ashrei. There is tefillah, "קוראיו," and there is form of Tefilla that is learning Torah with devotion, which is "יקראוהו באמת." 

UPDATE 9/26/24

I just saw this from Reb Chaim Stein in the name of Reb Yitzchak Blazer.

ומובא לפרש בשם הגר"י בלאזר זצ"ל, שמילת 'אמת' לא קאי על המבקש אלא על הבקשה עצמה. וכך אמר דוד: כל הפונה לקרוא לה' ישיג קירבת ה', כקטון כגדול בלי שום תנאי נוסף, אמנם לאו דוקא שתיעשה בקשתו  "יכול לכל?" שכל הקורא ישיג בקשתו, "ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת" דהיינו מי שקוראו ומבקש בקשה של אמת, דהיינו בקשה שלפי * האמת טובה היא .

ורגילים אנו להביא את הפסוק: "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'" (תהלים לד, כ), שהנה הפסוק מכריז ואומר שתמיד ניצל הצדיק מכל צרה שלא תהיה! והפירוש הוא, שאכן הקב"ה מציל ומשגיח על הצדיק בשבע עינים, אלא שההצלה וההשגחה לא באים תמיד באופן שעין אדם תשופנו, ולפעמים נעשה עמו מה שנראה כאילו הוא היפך הצלתו, אבל הקב"ה עינו אל יראיו

ומתנהג עמו באופן שהכי מועיל לטובת הצדיק באמת.

In the note there, it says

ראה 'לב אליהו', סוף קונטרס 'שביבי לב', בשם הג"ר יצחק בלזר זצ"ל שתיבת "אמת" קאי על המבוקש ולא על המתבקש. אבל שם מובא ש"יקראוהו באמת" פירושו שמבקש להתקרב לאמת. ומסיים שם: "מיהו כל זה לגבי המבוקש, אבל האדם אם הוא

רק קורא להתקרב אל האמת עונים לו, יהי' מי שיהי' הקורא, ובהכי נתקיים רישא דקרא 'קרוב ה' לכל'". וברור שפירוש אחר יש כאן. אולם רבינו מפרש באופן אחר ובענותנותו הביאו בשם הגרי"ב זצ"ל

UPDATE 9/18/25

I saw this derech from the Chidushei HaRim, and 👉it's more Chasiddish than the Mezritscher Maggid.

from Matzav.

Hundreds of chassidim gathered under the leadership of the Gerer Rosh Yeshiva, Rav Shaul Alter, for the first Selichos. Before the Selichos began, Rav Shaul addressed the crowd with words of inspiration, preparing them for the Yamim Nora’im. The gathering took place at the Pnei Menachem beis medrash.

In his remarks, the Rosh Yeshiva focused on the opening tefillah of Selichos, Ashrei yoshvei veisecha, and asked a penetrating question on one of its central pesukim. “‘Karov Hashem lechol kor’av, lechol asher yikra’uhu be’emes’ — ‘Hashem is close to all who call Him, to all who call Him in truth.’ Chazal explain: ‘Karov Hashem lechol kor’av — one might think this means to everyone. Therefore the pasuk concludes: ‘lechol asher yikra’uhu be’emes,’ only to those who call Him in truth.’ So how can we begin the solemn Selichos with such a verse? Can we really consider ourselves as those who ‘call Him in truth’? Truth is the seal of the Ribono Shel Olam.”

Rav Shaul then quoted the interpretation of his grandfather, the Chiddushei HaRim. “If the pasuk applies only to those who call in truth, why does it begin with the phrase, ‘Karov Hashem lechol kor’av’? The Chiddushei HaRim explained: through those few who indeed call upon Hashem with absolute truth, the merit extends upward for all, granting an elevation and acceptance to everyone. That is why it says ‘lechol kor’av’ — their sincerity uplifts the tefillos of the entire tzibbur.”

He went on to cite the Sfas Emes, who understood the phrase “those who call in truth” as referring to the dor hamidbar led by Moshe Rabbeinu. “Their role,” explained Rav Shaul, “was to establish the path of teshuvah for the generations. Moshe Rabbeinu was the true ‘korei be’emes,’ and in every generation there is a ‘Moshe sheb’doro.’ When we connect ourselves to that, our tefillos can be elevated and accepted Above.”

The Rosh Yeshiva concluded with a practical charge: “But we must also be ‘kor’av’ — those who call upon the Ribono Shel Olam. Not to seek Him only for our needs or desires, but to truly call to Him, to yearn for closeness and connection. ‘Bechol koreinu eilav’ — to call out with the desire to draw near to Him. May Hashem help us at the very least to be among ‘all those who call upon Him,’ to merit that ‘Karov Hashem lechol kor’av,’ and may our prayers be accepted with a kesivah v’chasimah tovah.”

Menachem's answer:

Menachem

Does "ein lemeidin min hachlolos" apply to pesukim? If it does, then maybe this passuk is not really different from the rest in the medrash.

Eliezer 

Forgive me for asking, but are you serious? That's a novel application of "ein lemeidin min haklolos." Clever, sure, but really novel.

Menachem

Dead serious, not Yom kiPurim Toirah! My impression is that the word klolos in that phrase is not specifically referring to "rules" but rather to generalizations- meaning any time the word kol is used; in other words, every "kol" is a klal, and ein lemeidin means its basically lav davka (afilu bmakom shenemar chutz!). My only safeik is if it applies to pesukim, or if we'll say lashon chachomim lechud...

Menachem

Although I am very tired, admittedly. I may just wake up in the morning and wonder what kind of krummeh kop would say such a thing.

Eliezer EisenbergSeptember 22, 2023 at 3:43 PM

Ok, you win. Reb Akiva Eiger in the Gilyon on Chulin 4b.

(Gemara there:

ודלמא גברי דאחאב הוו מעלו לא ס"ד דכתיב (משלי כט, יב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים 

Reb Akiva Eiger:

גמ' לא ס"ד דכתיב מושל מקשיב וכו'. אין למדין מן הכללות צא ולמד מדורו של יהויקים ודורו של צדקיה כדאיתא בסנהדרין דף קג ועיין מאמר חיקור הדין ח"א פ"ב:

Reb Akive Eiger is bringing from the Rama MiPano's Asarah Maamaros אין למדין מן הכללות, so even though the passuk says kol meshorsov, this cannot be taken literally, as we see by Yehoyakim in whose time there were many great tzadikim.)

Menachem

Wow great mareh makom, thanks! 

PLEASE NOTE: Menachem's Reb Akiva Eiger is really the meaning of the Medrash Eicha we started with. Kol does not mean all.

From the Chida, again thanks to Menachem. In his words:

The Chida in Ahavas Dovid towards the end of drush daled has an interesting pshat in the medrash. His yesod based on the mekubalim is that teshuva doesn't help for aveiros done in previous years, except during aseres yemei teshuva. Karov Hashem lchol korav, he says, means even those who want kapparah for previous years. Then, al pi the medrash, the end of the passuk is magdir that to l'chol asher yikra'uhu be'emes- emes referring to aseres yemei teshuva when the middah of "ve'emes" is sholeit.

Questions for Nitzavim

1. The Levush in the halachos of Yamim Noraim, brought by the Taz in תרפ'ב, holds that to say מלוך על כל העולם כולו בכבודך is redundant, and you should just say מלוך על כל העולם, or מלוך על העולם כולו. Bring a raya from our parsha that the Torah does use that form.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל׃

טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ

The passuk itemizes everyone, and it could have skipped כולכם. You see that this is an acceptable style of speech. All of you: x, y, and z.

According to the Rama miPano brought in Reb Akiva Eiger on Chulin 4b, the word "kol," even in Tanach, is not meant to be taken literally. I realized this when working on קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

In light of Rosh Hashannah, this is a perfect example of סקירא אחת and כבני מרון. As a group-כולכם.  But equally, an examination of every individual -כל איש ישראל.

 2. Another language question.

We think of “from x to x” as from beginning to end, like from a to z, from soup to nuts (we would say "from gefilte fish to compot,) or from top to bottom.  But when Avraham told the king of Sedom that he wanted nothing from him, he said מחוט ועד שרוך נעל, from a thread to a leather strap, both trifling items. Apparently, it was used for emphasis, to mean “absolutely nothing,” like gornisht mit gornisht. Where do we find the same expression in this week’s parsha.

In 29:10.

טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃

  In light of Rosh Hashannah, I think the point is that 

הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו. וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין

that every human being stands in judgment before the Ribono shel Olam, from the greatest to the least, all face the same judgment. And who knows who is favored? We can not know from our human eyes. 

האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב

and in Shamayim, in the world of truth, 

עליונים למטה ותחתונים למעלה. 

The same span we see between a king and a child might exist between the two who we see as the lowest, the chotev eitzim and the shoev mayim.

3. In last week's parsha, the dikduk of Sefer Torah is feminine. 

28:61, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת

Find where in this week's parsha, Sefer Torah is masculine. 

29:20, הכתובה בספר התורה הזה

Rashi explains

הכתובה בספר התורה הזה. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה … בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת"? הַזֹּאת — לְשׁוֹן נְקֵבָה מוּסָב אֶל הַתּוֹרָה, הַזֶּה — לְשׁוֹן זָכָר מוּסָב אֶל הַסֵּפֶר, וְעַל יְדֵי פִסּוּק הַטְּעָמִים הֵן נֶחֱלָקִין לִשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, בְּפָרָשַׁת הַקְּלָלוֹת הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת בְּסֵפֶר, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְכָךְ אָמַר הַזֹּאת, וְכָאן הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת הַתּוֹרָה, נִמְצָא סֵפֶר הַתּוֹרָה דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְפִיכָךְ לְשׁוֹן זָכָר נוֹפֵל אַחֲרָיו, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַסֵּפֶר:

In the first, it is tipcha meircha. In the second, it is meircha tipcha. Mercha begins a phrase, tipcha is a separator.

אֲשֶׁר֙ לֹ֣א כָת֔וּב בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את

הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה

 But this explanation really explains nothing. The difference in trop is a consequence of a difference in meaning. What remains to be seen is why did the Torah change the description of Sefer Torah from Sefer (Torah) to (Sefer) Torah?

Good luck. 

 4. Only in this parsha are we told that Sedom and Amora had sister cities that were destroyed along with them. What are their names?

29:22, Adma and Tzevoyim, from the five city axis of  בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם,  בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, שֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים,  וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

 

5. Pesukim in our parsha that say that if you truly resolve to do teshuva, then Hashem will help you do it.

30:2,

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ׃

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

 Ramban-

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת קד) הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, מַבְטִיחֲךָ שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו בְּכָל לְבָבְךָ, וְהוּא יַעֲזֹר אוֹתְךָ.

6. A passuk about teshuva in our parsha that hints to the name of the month before Rosh Hashanna.

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

True, the name of the month is not lashon hakodesh and has no more kedusha than Yom Rishon being called Sunday. But I think that simanim were put into the Torah in anticipation of the name the Jewish People will actually use, no less than references to individuals who would be born and named thousands of years later or countries that did not exist at the time of Mattan Torah.

In light of Rosh Hashannah, it's kedai to remember how the Kitzur organized them.

קיצור שלחן ערוך קכ״ח:א׳

עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.

I would only add אנה לידו ושמתי לך מקום, the reference to Arei Miklat, in that the month of Elul and the Yamim Noraim are the refuge for one who wants to be saved from his terrible fate.

 

Ki Savo. A good explanation for the term "Viduy."

 Two questions. 

1. The classic question: Chazal describe the Maaser proclamation as a Viduy. 

The first such reference is in the last perek in Maaser Sheni, Mishna 10. It is so described in other Mishnayos, like in Sotah, the Gemara and all the Rishonim. 

Chazal's choice of that word is difficult to understand. 

In the Torah, viduy is only used regarding confession of aveiros, such as Bamidbar 5:6-7,

דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא. והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו

So why did Chazal choose this term when the man is stating that he did everything he was supposed to do?

(It is true that in English, for example, "confession" is used for a public declaration of faith in religious doctrine- "a confession of faith."  But there is no confession of faith by Maaser, only by Bikkurim. By Maaser it is just a statement that he did what he is obligated to do, עשיתי ככל אשר צויתני.  It might mean "attestation," or "assertion," from the root הודעה, to make known. That's what it seems from the last mishna in Maaser Sheini, where it says יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר. It is also possible that unlike Viduy of sin which comes from מודה\הודאה, this Viduy comes from וודאי, certainty- you are certifying a fact, that you did everything right. But it clearly is not used that way in other mishnayos and elsewhere in Chazal. It is used as Viduy, not Hoda'ah. )

One of the many teirutzim - The Seforno says that Chazal's use of the term Viduy it is a reference to the avodah taken away from the Bechor. This is a dochek.   But at least we can use the Seforno's question to validate the assumption that it means to admit/confess, and that is indeed how everyone does understand it.

2. On 26:13

ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי

Rashi brings the Gemara in Brachos

ולא שכחתי. מִלְּבָרֶכְךָ עַל הַפְרָשַׁת מַעַשְׂרוֹת (ברכות מ')

Is this really a din deoraysa, that you have to make a birkas hamitzvos on Hafrashas Truma? Highly unlikely.  At most, you can say that  מִלְּבָרֶכְךָ is a personal expression of gratitude for the gift of such a mitzva.

From an old post on the topic: 

Mar'ei makomos for Birkos Hamitzvos being De'oraysa: Rashi in Ki Savo, Devarim 26:13, and in Brochos 40b, says that "lo avarti...lo shachachti....refers to the birkas hafrasha. Tosfos Yomtov in Bikkurim 5:11, says that the whole Gemora is just an asmachta and the bracha is for sure not De'oraysa. The Tzlach in Brochos 40 brings the TYT, and argues. The Satmerer in his Vayo’el Moshe here says the same thing without bringing the Tzlach. R’ Akiva Eiger in Brochos 15 agrees with the Tzlach, but points out that the Tzlach means that the chiyuv De’oraysa to be meshabei’ach for the mitzvah is after doing the mitzvah, not before. The Shai LaTorah in Ki Savo brings the Griz and R Dovid Soloveitchik that the Gemora in Brochos is mashma that it’s a normal brochoh. The Rogotchover there brings and explains a Sifri and a Yerushalmi on this matter. The Shem Mishmuel brings from his father that he saw a Teshuvas Ri Migash that the bracha Rashi is referring to is She'hechiyanu, and that is a de'oraysa.

Reb Moshe in the new Kol Rom addresses the first question and touches on the second. He says:

The Gemara in Shabbos 31a says that when a person is brought before the Beis Din shel Maalah, they ask him 

מר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? 

Reb Moshe asks, that they ought to ask him about far more serious things, like Chillul Shabbos and treifus, or even basic mitzvos, 

אם לא גזל ולמד תורה וקיים פרו ורבו והאמין בה' וכו', אלא אודות דברים שלכאורה הם מעלות נוספות.  

Reb Moshe explains that this person who stands before the Beis Din is a Ben Torah and a Tzadik, who did all the mitzvos and did no aveiros. The question is whether he kept the Torah כהוגן. Not whether he stole, but whether he was careful in his finances באמונה ודקדוק מבלי להורות היתר לעצמו, whether he learned, but whether his learning was בקביעות ודבר קצוב חוק ולא יעבור. Not whether he did Pirya v'Rivya, but אם עסק בזה כהוגן.  

This is what Viduy Maaser is about. Not the basic kiyum mitzvos, but kiyum with dedication and a whole heart. We see this in the words עשיתי ככל אשר צויתני; not just אשר צויתני, but ככל אשר צויתני. 

This includes dinim derabanan! Of course brachos are derabanan. But a person who does mitzvos with dikduk, will make a bracha on the mitzvos. He doesn't need Chazal to be mesakein a chiyuv brachos, he will anticipate that halacha and make brachos on every mitzva because לבו אומר לו to make a bracha.

Reb Moshe continues and says that this explains the word "Viduy." His words-

לכן נקרא שפיר וידוי מעשר, דיש בזה ענין של וידוי והתעוררות על שאר מצות שאין עושין כהוגן.

Diverging from Reb Moshe's last line, I would say a different answer. I would say that since, as Reb Moshe says, this declaration is about doing mitzvos with love and passion, it is concomitant that the person feels that he did not do enough. Simply (not really simple!) doing all the mitzvos and avoiding aveiros is binary: Do, or do not do. You can get a 100% on that test. But once we're talking about love and passion, you feel that what you have done is nothing, if only you could do more! 

Reb Moshe says the Viduy is for other mitzvos, which you have not done as well as Maaser. I am saying that as soon as you step over into the realm of ahavas Hashem and ahavas Yisrael, it is impossible to do enough. Yes, I even made brachos on hafrasha. Yes, I did it with tuv leiv. Yes, I sought out and delivered it to the people who needed it. But I didn't do it as well as I should have.

That is the Viduy.  Mitzvos, done properly, are done with a driving urge to show your love for the Ribono shel Olam and His Torah. As we say in ידיד נפש, we are so love-sick that we are consumed with a desire to do more.

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם

נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ.

אָנָּא אֵל, נָא, רְפָא נָא לָהּ

בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוֶךָ,

אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא,

וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם.

That is the Viduy of Maaser.  I have done everything, and it's not nearly good enough.

We are beginning the season of Selichos, and the highlight of Selichos is the Viduy. You should know, and it really matters now, that there are two kinds of Viduy. There is the Viduy of Yamim Noraim, of Yir'ah, of what you did wrong; and there is the viduy of Bikkurim, of Ahavah, that I wish I could have done more. It wouldn't hurt to have a little Bikkurim Viduy in the days of אֶבְרַח מִמְּךָ אֵלֶיךָ וְאֶתְכַּסֶּה מֵחֲמָתְךָ בְּצִלֶּךָ, the days of גילו ברעדה. 

Questions for Ki Savo

1.  How do you know that borei pri haadama is a proper bracha on grapes?

2.  In the standard Hagada of Pesach, the Ben Rasha is condemned for saying אשר ציווה אתכם, that you were commanded, separating himself from the rest of the Jewish People. In a different Hagada (a Not-On-Pesach Hagada, but it is the source of almost everything in the Pesach Hagada) we see that while a person is doing a mitzvah there is nothing wrong with saying “Your God.”

3.  Our parsha begins with two recitations involving agricultural mattanos. The first is called Mikra Bikkurim and the second Chazal call Viduy Maaser. The Gemara in Sotah says that one should be declaimed, loud and clear, and the other recited in a soft voice. Which and why.

4.  The Mishna in Sotah lists those recitations that can be in any language and those that must be in Hebrew. In our Parsha, we find the three such recitals: Mikra Bikurim, Viduy Maaser, and the national oration at Har Grizim and Har Eival. Chazal say that two of these must be said in Hebrew, and one can be said in any language.  This halacha is based purely on drashos. פשוטו של מקרא, the simple reading, does not show anything.  Can you suggest a סברא that would explain why two of these are different than the third? Bikkurim, Maaser, and Grizim v’Eival.

5.  The UAE, the United Arab Emirates, is so named for the seven emirates that formed a federation. An Emirate is synonymous with a Sheikdom, and refers to an area ruled by a Sheik, or an Emir. Where do we find this term used in our Parsha.

6.  The Gemara in Megilla says that a person who wears Kosher Tefillin with the right Kavana will cause fear in his enemies who see him.

תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש (מגילה טז:)

(This is only true where the person does the mitzva perfectly without exception, and that the tefillin and his head form one indivisible unit, such as was the case with the Vilner Gaon, and no one of our time can rely upon it.) Where do we see this idea in the parsha?

7.  An object mentioned four times in our parsha and nowhere else in Tanach. According to some, it is the same Gematria as the number of masechtos in Shas.

 

1.  How do you know that borei pri haadama is a proper bracha on grapes?

Because Bikkurim were brought from the Shivas Haminim, and you say (26:2)  מראשית כל פרי האדמה

 

2.  In the standard Hagada of Pesach, the Ben Rasha is condemned for saying אשר ציווה אתכם, that you were commanded, separating himself from the rest of the Jewish People. In a different Hagada (a Not-On-Pesach Hagada, but it is the source of almost everything in the Pesach Hagada) we see that while a person is doing a mitzvah there is nothing wrong with saying “Your God.”

26:3

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו

 It is a hagada, and he says to the Kohen "Hashem Elokecha."

The fact that the majority of the Hagada is based on the parsha of Bikkurim is in Pesachim 116a, Mishnayos 10:4, מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ.  The parsha of Bikkurim also says וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אבד אבי, which the Yerushalmi learns to mean literally responsively, that the Kohen speaks and you respond, which is like the responsive character of the Hagada shel Pesach.

3.  Our parsha begins with two recitations involving agricultural mattanos. The first is called Mikra Bikkurim and the second Chazal call Viduy Maaser. The Gemara in Sotah says that one should be declaimed, loud and clear, and the other recited in a soft voice. Which and why.

26:5, Bikkurim, וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ, loud.

26:13, Maaser, וְאָמַרְתָּ, soft.

 

4.  The Mishna in Sotah lists those recitations that can be in any language and those that must be in Hebrew. In our Parsha, we find the three such recitals: Mikra Bikurim, Viduy Maaser, and the national oration at Har Grizim and Har Eival. Chazal say that two of these must be said in Hebrew, and one can be said in any language.  This halacha is based purely on drashos. פשוטו של מקרא, the simple reading, does not show anything.  Can you suggest a סברא that would explain why two of these are different than the third? Bikkurim, Maaser, and Grizim v’Eival.

Bikkurim and Har Grizim ve'Har Eival are davka in Hebrew. Maaser is in any language.

The simplest explanation is that Har Grizim ve'Har Eival is a national event, and Mikra Bikkurim is the Jewish People speaking through individuals in a recap of the nation's history. Viduy Maaser, on the other hand, is purely personal. Hebrew may not be the language of the individual, but when Klal Yisrael speaks, it speaks in לשון הקודש.

 

5.  The UAE, the United Arab Emirates, is so named for the seven emirates that formed a federation. An Emirate is synonymous with a Sheikdom, and refers to an area ruled by a Sheik, or an Emir/Amir. Where do we find this term used in our Parsha.

26:17-18

את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו

וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו

 

6.  The Gemara in Megilla says that a person who wears Kosher Tefillin with the right Kavana will cause fear in his enemies who see him.

תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש (מגילה טז:)

(This is only true where the person does the mitzva perfectly without exception, and that the tefillin and his head form one indivisible unit, such as was the case with the Vilner Gaon, and no one of our time can rely upon it.) Where do we see this idea in the parsha?

28:9-10

יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ

Tosfos in Brachos 6a says this is the Shel Rosh and the letter Shin on it. The Maharshal says the letter is both a reference to the Sheim Shakkai and also the number of days in the year that we wear tefillin (If and only If you wear tefillin on Chol Hamoed.)

Story, as written by Ozer Alport in his Parsha Potpourri:

The Vilna Gaon was once lodging at an inn when he heard loud cries and screams for help coming from the innkeeper’s room. Although the Gaon was in the middle of the morning prayers, he quickly ran to the aid of a fellow Jew. He threw open the innkeeper’s door and discovered a non-Jew mercilessly beating him. The attacked looked up at the door, and upon seeing the Gaon wearing his tallis and tefillin, was overcome with terror and promptly fainted.

After pulling himself together and recovering from the shock of the incident, the innkeeper expressed his tremendous gratitude to the Gaon for coming to his rescue. He added that while he was certainly appreciative, he was also curious as to the Gaon’s “magic weapon” which had inspired such fear in the heart of his attacker. The Gaon replied by citing the aforementioned Gemora and explaining that the sight of him adorned in his tefillin had caused the non-Jew to faint. The innkeeper asked for clarification, as he himself had been wearing his tefillin prior to the attack, but they had clearly proven ineffective.

The Gaon pointed out that the Gemora uses a peculiar expression. It doesn’t interpret the verse as referring to the tefillin which are on one’s head but rather to the tefillin which are in one’s head. He explained that merely placing the tefillin on one’s body is insufficient. Rather, one must contemplate the message of the portions contained therein until they are internalized. While the innkeeper had not yet done so, the Vilna Gaon was clearly on such a level, and when the non-Jew perceived his spiritual loftiness, he was overcome with dread to the point of fainting – exactly as promised by the Gemora!

(Also- they say that Reb Chaim Brisker Rav Chaim said that the ability to know if tefillin are kosher by looking at them is easily attained and that he himself already possessed it at the age of 6 or 7.)

 

7.  An object mentioned four times in our parsha and nowhere else in Tanach. According to some, it is the same Gematria as the number of masechtos in Shas.

Teneh.  26:2 and 4 by Bikkurim, and 28:5 and 17 by the Brachos and Klalos.

Shas stands for ששה סדרי משנה. But the Ohr Hachaim in 26:5 uses it as a a remez for the original sixty masechtos in Shas, until they were redivided into 63, by separating the Bavos and separating Sanhedrin from Makkos. טנא בגימטריא ס.  

After pointing out that the Torah is called ראשית, the Ohr HaChaim says

ואומרו ושמת בטנא. ירמוז שצריך כל מפעלות הטובות שעשה יהיו על פי דבריהם, כאומרו (לעיל י"ז י"א) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט וגו', והתורה והמשפטים ביארו אותם חכמים בס' מסכתות כמנין טנא, שזולת זה הגם שיעשה כל מצות שבעולם ישרף הוא והם.

Also 

מדרש שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ו, ב ר' יצחק פתר קרייה בפרשיותיה של תורה, ששים המה מלכות, אלו ששים מסכתיות של הלכות

According to the Ohr HaChaim, the Torah is the true and the original cornucopia.

(I bought several of these prutos from Hendin.)

The cornucopia was a Hellenistic motif long before the Chashmonaim adopted it. But they didn't simply adopt it, they adapted it and infused it with Jewish meaning, particularly by placing the pomegranate between the two cornucopias.  To the Jewish people, it symbolized the mitzva and bracha of the Bikkurim and the Mikra Bikkurim of Jewish history. .

Questions for Ki Seitzei

1.  When Hagar and Yishmael were evicted from their home, Yishmael was dying of thirst, and Hashem was about to reveal water to Hagar so he would live. The malachim said, Ribono shel Olam, this person, Yishmael, will bring such death and suffering to your people, and you are saving him? Hashem answered that He judges him באשר הוא שם, as he is now, not what he will be in the future. We mention this on Yom Kippur as well, and ask that Hashem judge us as we are when we've done teshuva. In this parsha we see the exact opposite. Where do we see this, and how would you distinguish between the two. 

2. The word קדש means holy. We say נקדש את שמך בעולם, and אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה. In this parsha, find this word used once in its usual sense, and twice meaning the exact opposite. 

3.  Simlah is not gender specific. Examples:  ואהב גר לתת לו לחם ושמלה   and  שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה.  So why in 24:5 does it say לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, a woman should not carry a man’s kli and a man should not wear a woman’s simlah? Aren’t they both words for clothing?

4.  Which mitzva can only happen inadvertently?

5.  In this parsha, four mitzvos of memory. . In two, remembering is a mitzva.   In one, not remembering is a mitzva. In another, remembering is a mitzva and forgetting is a lo saaseh.

6.  What type of object may one not take as collateral?

7.  Two neviim mentioned in the Parsha, a man and a woman.

8.  Three examples of the Torah’s discouragement of the mistreatment of animals, צער בעלי חיים.

9.  Three halachos that occur at sunset.

10.  The Shu”t Divrei Malkiel from the Lomzer Rov and others write that calling a child a name which is also used by the opposite gender violates the prohibition (22:5) of lo yilbash. Rav Chaim Kanievsky lists 79 names in Chazal and Tanach which are used for both men and women. (The one's who asser, I assume, are talking about cases where the name is used exclusively for one gender.)How many can you identify that are currently used for both genders? (Taima D’Kra)

11.  22:19 seems to mean that a woman can be married to a man who tried to have her murdered. 

וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו

Is this really true?

12.  What is the military consequence of indecency, pritzus.

13.  A part of the body found on men and women that is mentioned or even referred to only one time in Tanach, in our parsha.

14.  It is very important to pay attention to the Krias HaTorah. Why would the Irish Rebellion and the troubles that followed have never occurred if only Henry the Eighth had paid attention to the Krias Hatorah of Parshas Ki Seitzei.

1.  When Hagar and Yishmael were evicted from their home, Yishmael was  dying of thirst, and Hashem was about to reveal water to Hagar so he would live. The malachim said, Ribono shel Olam, this person, Yishmael, will bring such death and suffering to your people, and you are saving him? Hashem answered that He judges him באשר הוא שם, as he is now, not what he will be in the future. We mention this on Yom Kippur as well, and ask that Hashem judge us as we are when we've done teshuva. In this parsha we see the exact opposite. Where do we see this, and how would you distinguish between the two. 

Ben Sorer Umoreh, who is subject to capital punishment not for anything he has done, but for the crimes his inexorable trajectory will lead to. 

Why are they different? In my experience, people prefer explanations they come up with, and just don't like explanations they are told. So you're on your own. I, and my mother זכרונה לברכה, preferred the Mizrachi's explanation with a very important modification. Baasher hu sham is only for the בית דין של מעלה PLUS tefilla, Hagar's tears.

2. The word קדש means holy. We say נקדש את שמך בעולם, and אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה. In this parsha, find this word used once in its usual sense, and twice meaning the exact opposite. 

23:15

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ  בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא־יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ׃ 

22:9 

לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם׃ 

23:18

לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

As Rashi says in 22:9, the word kodesh essentially means "designated for a use that renders it untouchable."

3.  Simlah is not gender specific. Examples:  ואהב גר לתת לו לחם ושמלה   and  שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה.  So why in 24:5 does it say לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, a woman should not carry a man’s kli and a man should not wear a woman’s simlah? Aren’t they both words for clothing?

Because men often carry or  wear non-clothing items that are associated with men only, such as a sword. Such items that are associated exclusively with women are carried in equal part for their decorative qualities, such as a purse, or a wrist watch, which includes them in in Simlah. (In other words, a woman will carry an empty purse and a wrist watch that is not working.) (taama dikra)

There are some who believe that wearing a tie is a problem for a man, because it is only decorative and non-functional. Some argue on the basis of the reference to men wearing earrings in the story of the Eigel:  Shemos 32:2-3,

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי׃

וַיִּתְפָּרְקוּ כׇּל־הָעָם אֶת־נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל־אַהֲרֹן׃.

But the ibn Ezra there says this was a habit some picked up in Mitzrayim, not a Jewish behavior:

ויאמר פרקו. על משקל ברכו מהבנין הכבד הדגוש. מנהג מצרים היה לשום נזמים באזניהם. וככה כתוב במדינים כי ישמעאלים הם

and the Radal in Pirkei d'Rebbi Eliezer, where the Mishna (45:5) says 

רָאוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא קִבְּלוּ הַנָּשִׁים לִיתֵּן אֶת נִזְמֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן, וְעַד אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַנְּזָמִים בְּאָזְנֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְרִיִּים וּכְמַעֲשֵׂה הָעֲרָבִים, וּפָרְקוּ אֶת נִזְמֵיהֶם שֶׁבְּאָזְנֵיהֶם

says (45:23)

 כמעשה המצרים וכמעשה הערביים. ר"ל שהן קיבלו מנהג זה מן המצריים שהיו נוהגים כערביים שהן הישמעאלים שכתוב עליהן במקרא [שופטים ח] כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (אבל בשאר כל האומות אין נוהגים האנשים לשום נזמים באזניהם רק הנשים,

 

4.  Which unique mitzva can only happen inadvertently?

שכחה

Rashi says this clearly here:

למען יברכך. וְאַעַ"פִּ שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן, קַ"וָ לָעוֹשֶׂה בְמִתְכַּוֵּן. אֱמֹר מֵעַתָּה נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ — הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ (ספרי):

Some argue and say that the mitzva is really to leave it there after you remember. But that is not true. It says (24:19)

כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ

As soon as you forgot it, it becomes the property of the poor. Not going back and stealing it is no reason for a bracha. It must be that the bracha and the mitzva is for forgetting it. (Reb Yaakov.)

Also, this is assumed by many meforshim. Examples:

Aruch Hashulchan H'asid Hilchos Peah 9:1

ומשונה מצוה זו מכל מצות שבתורה שכל מצות שבתורה אין באים אלא על ידי זכירה כדכתיב וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם ואם נשכח לא נעשה המצוה ומצוה זו היא להיפך שא"א לקיים המצוה רק ע"י שכחה והקב"ה זיכהו במצוה זו

Tosefta Peiah 3:13

מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו, ואמר לבנו צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים. אמר לו אבא מה ראית לשמוח בשמחת מצוה זו [יותר] מכל מצות שבתורה? אמר לו כל מצות שבתורה נתן [להם המקום] לדעתנו, זו שלא לדעתנו. שאילו [עשינוהו ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו. [אלא] הרי הוא אומר (דברים כד) כי תקצור וגו' קבע לו הכתוב ברכה. והלא דברים קל וחומר, מה אדם שלא נתכוין לזכות וזכה מעלין עליו כאילו זכה, המתכוין לזכות וזכה על אחת כו"כ.

It happened with a certain pious person that he forgot a sheaf in his field, and he said to his son, “Go and sacrifice in my name a bull for Korban Olah and a bull for Korban Shlamim.” He said to him, “Father! What have you seen in this commandment to rejoice more than all [other] commandments that are mentioned in the Torah?” He said to him “All commandments in the Torah have been given to us by God consciously.   [But] this unconsciously, because if we would have done it willingly in front of God, this commandment would not be counted for us.” He said [back] to him , “It says, ‘When you will harvest your harvest in your field and you will forget a sheaf in the field, do not go back to take it. It shall be [left there] for the Non-Jewish resident, for the orphan, and for the widow, in order that Hashem, your God, will bless you with all the deeds of your hand.’ (Devarim 24:19) The verse has granted him a blessing.  Is not it a Kal Vechomer? Just like someone who did not intend to do something good, but he [ended up] doing something good [anyway], the verse considers him as if he has done something good, so for sure someone who intended to do something good, and [ended up] doing something good how much more so?”

 

5.  In this parsha, four mitzvos of memory. . In two, remembering is a mitzva.   In one, not remembering is a mitzva. In another, remembering is a mitzva and forgetting is a lo saaseh.

The story of Miriam’s lashon hara, Miriam, 24:9.  That you were an eved in Mitzrayim, 24:18. Shikcha, 24:19 ; Amalek, 25:17.

 

6.  What type of object may one not take as collateral?

24:6 - Utensils used to process food, such as a flour mill.

לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל

 

7.  Two neviim mentioned in the Parsha, a man and a woman.

23:5-6, Bilaam.  Lehavdil, 24:9, Miriam.

 

8.  Three examples of the Torah’s discouragement of the mistreatment of animals, צער בעלי חיים.

22:7, Shiluach Hakan.

22:10, Lo Sachrosh beshor vechamor yachdov.

25:4, Lo Sachsom shor bedisho.

 

9.  Three halachos that occur at sunset.

23:12, a person or an object that was tovel becomes fully tahor.

24:13, you have to return to the borrower his clothing you took as collateral.

24:15, you have to have paid your laborer his day’s wages (CM 339:3.)

 

10.  The Shu”t Divrei Malkiel from the Lomzer Rov and others write that calling a child a name which is also used by the opposite gender violates the prohibition (22:5) of lo yilbash. Rav Chaim Kanievsky lists 79 names in Chazal and Tanach which are used for both men and women. (The one's who asser, I assume, are talking about cases where the name is used exclusively for one gender.) How many can you identify that are currently used for both genders? (Taima D’Kra)

Yonah, Simcha, Zissel, Shimmy, Yoel, Michal, Micha, Seruya.

11.  22:19 seems to mean that a woman can be married to a man who tried to have her murdered. 

וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו

Is this really true?

No. אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת.   My assumption is that he, contemplating a miserable and expensive future, will pay her to accept a get- the present value of everything he'll have to spend to keep her, plus the benefit of not having her sneering at him and poisoning his home atmosphere for his whole life.

12.  What is the military consequence of indecency, pritzus.

23:15, Hashem abandoning us when we face our enemies.

כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך

13.  A part of the body found on men and women that is mentioned or even referred to only one time in Tanach, in our parsha.

צפרנים

It does say צפורן שמיר  in Yirmiahu 17:1,  חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם, but it doesn’t mean fingernail there. It means a sharp pointed inscribing instrument, like hammer and nails. So the צפרנים  in our parsha still counts as a one time word.

14.  It is very important to pay attention to the Krias HaTorah. Why would the Irish Rebellion and the troubles that followed have never occurred if only Henry the Eighth had paid attention to the Krias Hatorah of Parshas Ki Seitzei.

Henry wanted to marry his brother, Arthur's, widow, Catherine of Aragon, in 1509, but was told he could not because she had been married to his brother. They accepted the issur of a woman once married to a brother, but did not accept the mitzvah of Yibum that we find in this week's parsha. So he called up the Pope, and said "Pope, can you annul Catherine's marriage to Arthur? It was never consummated." And the Pope said, "ok, fine, I'll grant a dispensation."  Henry married her. Catherine didn't have male children and he wanted to get rid of her and formalize his relationship with his mistress, Anne Boleyn. The problem was that the Church did not allow divorce at all, even though it's in this week's parsha. He called the Pope again. He said "Good Yontif, Pontif. It's Henry. I'd like for you to annul the marriage to Catherine." The Pope said, "What are you talking about? I did that like twenty five years ago!" Henry said, "No, I mean the marriage between me and her."   The Pope said, "What, this also wasn't consummated? So where did Bloody Mary come from? Stop bothering me. No more dispensations, and forget about any annulments." So Henry went and created the Anglican church, his Archbishop annulled their marriage, and he married his paramour, Anne Boleyn. (This marriage was also sub-optimal.)

England became Anglican, Ireland remained Catholic, the Anglicans treated the Irish Catholics terribly, and this all led to the Irish Rebellion of 1798 and the endless trouble that followed.

The point is, that if had done Yibum, he could have had Katherine without calling the Pope, and when he wanted to move on to Anne Boleyn, he could have simply divorced her.  There would have been no need to found the Anglican Church.  From here we see that you really should pay attention to the Krias HaTorah.